כֻּלָּם מְדַבְּרִים
כְּאִלּוּ יוֹדְעִים.
הַמַּסָּכִים מְלֵאִים בְּידיעוֹת, בִּתְבוּנוֹת, בְּהַסְבָּרִים.
וַאֲנִי?
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת דָּבָר.
עָבַרְתִּי תְּהוֹמוֹת, הָרִים, גְּבָעוֹת,
עֲמָקִים וּמַדְרוֹנוֹת —
רַק כְּדֵי לָדַעַת,
בְּידְּעָה צְלוּלָה וּבְרוּרָה:
שֶׁאֲנִי
לֹא
יוֹדַעַת דָּבָר.
מַלְבַּד:
לְזַהוֹת
מָתַי הַגּוּף לֹא יָכוֹל לְהַפְסִיק לִרְקוֹד,
וּמָתַי הוּא לֹא מַצְלִיחַ לְהָזִיז אֲפִלּוּ אֶצְבַּע,
מָתַי מַשֶּׁהוּ בִּי מִתְכַּוֵּץ —
וּמָתַי הוּא נִפְתָּח.
לְהַחְלִיף
הִלּוּכִים עַל הָאוֹפַּנוֹעַ וּקְשָׁרִים לֹא מְדוּיָּקִים.
לְשַׂחֵק
עִם הַקְּלַאץ׳ וְעִם הַתּוֹדָעָה
לִנְשֹׁם
אֶל תּוֹךְ חֹסֶר הַיְּדִיעָה
וּלִכְתוֹב
כַּמָּה מִלִּים
שֶׁמַּצְלִיחוֹת לְבַטֵּא
עוֹלָם שָׁלֵם.