מה זה בעצם כדורים נוגדי דיכאון אם לא קביים? קביים לנפש.
מתי אנחנו משתמשים בקביים? כשהרגליים שלנו פצועות וזקוקות לתמיכה בשביל לתפקד.
האם פעם שברת איבר והיית מגובס תקופה?
האם אתה זוכר איך האיבר ששברת נראה לאחר שהורידו ממנו את הגבס? (אם לא, חיפוש קצר בגוגל יעזור)
ככה בערך הנפש נראית לאחר שמורידים ממנה את נוגדי הדיכאון; עייפה, צנומה , תשושה , קטנה פרופורציונאלית לעומת שאר הגוף.
למה?
בגלל שאין לה מסת שריר.
כן, מסתבר שבנפש יש שרירים, שרירים שמאפשרים לה לווסת את עצמה אל מול חוויות מן החוץ ומן הפנים. הוויסות הזה הכרחי לצורך הרבה דברים. ביניהם שיקול דעת ,לקיחת החלטה וביצועה.
הוויסות הזה מתרחש אצל כל בני האדם באופן אוטומטי, כמו שהלב פועם ללא מאמץ מצדנו, וזה הופך את הוויסות הזה לתהליך שקוף, בלתי נראה.
הוא מתחיל להיות ניראה, כשאר הדברים בגוף שלנו, כשיש חוסר תפקוד…פצע- את זרת ימין אנחנו לא מרגישים במהלך היום, אבל אם נחתכנו בה, אצבע ימין היא כל מה שמעסיק את התודעה שלנו…
זוכרים מה מה עושים כשאין מסת שריר?
פיזיותרפיה.
זוכרים את הכאב הכרוך בתרגילי הפיזיותרפיה שנועדו להחזיר את מסת השריר?
הכאב הזה שקול לכאב שחווה מי שהסיר נוגדי דכאון, רק במישור הנפשי. האדם עדיין חסר את השרירים להתייחס למציאות ללא נוגדי הדכאון , לפעמים הפשוטה ביותר , בדיוק כמו שהיד אחרי שנשברה לא יכולה להרים משקולת של קילו.
זוכרים את תחושת התסכול כשניסיתם להרים את הטלפון הנייד עם היד שנשברה ונוכחתם שאפילו את זה אינכם יכולים לעשות?
זה בערך התסכול שחש מי שיורד מנוגדי דכאון אל מול משימות יומיומיות פשוטות כביכול שהוא פשוט לא מצליח לבצע.
יש כאן מעגל זדוני והוא מתחיל במציאות שתוארה מעלה וממשיך באיך האדם שחווה את כל התהליך מתייחס אליו.
מכיוון שמדובר באדם שהנפש שלו כרגע נמצאת במצב השקול לאיבר לאחר שהורידו לו את הגבס… הוא לרוב יהיה חסר עדיין את הכלים להתייחס לכל מה שעובר עליו באופן שיאפשר לו לצמוח דרך ההתרחשות ולא להתערבב עמה וזהו חלקו השני של המעגל הזדוני.
זה מתחיל בהתרחשות- ממשיך בהתייחסות להתרחשות- שאם היא מצומצמת ונוקשה מביאה עמה שוב את אותה התרחשות שמייצרת שוב את אותה ההתייחסות וחוזר חלילה.
חשוב לזכור- הסיבה שהחלטנו לקחת את הכדורים היא להימנע מכאב כלשהו, כל אחד וכאבו וכל אחד באופן המיוחד שהכאב שלו מצא את הדרך לבטא את עצמו, אם דרך חרדה, או סי די דכאון או כל תגית אחרת, בבסיס כל אלו יש כאב שלא יכולנו להכיל בתקופה מסוימת, ממש כמו הרגל שלא יכלה ללכת ללא תמיכת קביים תקופה מסוימת.
עלינו לא לשכוח שהכדורים לא ריפאו את הכאב או את השורש שלו, הם רק אפשרו לנו למשך תקופה מסוימת לא להרגיש אותו. אבל הוא עדיין שם (פוסט שמתייחס לנושא- הרהורים על טבעו של כאב), ואם החלטנו להוריד את הכדורים זה אומר שהחלטנו שהגיע הזמן לפגוש את הכאב.
אני חושדת שזו נקודה שרבים שוכחים בתהליך. אני יכולה להעיד על עצמי שאני שכחתי; כשהחלטתי להפסיק את השימוש בכדורים לא עלתה בדעתי המחשבה לגבי מה שאני עתידה להתמודד מולו, הייתי מרוכזת בהחלטה להפסיק ובסיבותיה, אבל לא לקחתי את הזמן להתבונן על השלכותיה האופציונליות.
