השנתיים האלו

תָּמִיד הָיִיתִי הַכֹּל בַּבַּת אַחַת.יֶלֶדָה, נַעֲרָה, מְבֻגֶּרֶת, זְקֵנָה.עַכְשָׁיו, בְּעֵינֵי הָעוֹלָם, אֲנִי "מְבֻגֶּרֶת".אוּלַי יִתְמַזֵּל מַזְלִי,וּמִישֶׁהוּ יִרְאֶה אֶל תּוֹךְ נַפְשִׁי וִיבִּין אֶת גּוֹדֶל הַטָּעוֹת. "חֲבֵרִים, זוֹ לֹא מְבֻגֶּרֶת," יִכְרִיז."זוֹ יַלְדָּה." וְאָז יַהֲסֵס, וְיֹאמַר:"בַּעֲצֶם — זְקֵנָה." וּלְבַסּוֹף יַכְרִיעַ:"יַלְדָּה זְקֵנָה." וּמִשְׁלֹא יַצְלִיחַ לַיֵּשֵׁב אֶת הַסְּתִּירָה שֶׁבְּתוֹכֹו,יַקוּם וִילֵךְ.

מַה עוֹשָׂה לַהֲבָה,שֶׁהוּכְנְסָה אֶל תּוֹךְ קוּפְסָה? מְצַמְצֶמֶת אֶת עַצְמָהּלִנְקוּדָּה —קְטַנָּה,קְטַנָּה. וּדוֹלֶקֶת.כָּכָה.בְּשֶׁקֶט.בְּקָטָן. מִבַּעַד לַחֲרָכִים,צוֹפָה בַּלַּהֲבוֹת מְרַקְּדוֹת —וְדוֹמַעַת.דִּמְעוֹת זְעִירוֹת,זְהִירוֹת,שֶׁלֹּא יְכַבּוּ אֶת שֶּׁנוֹתַר מִמֶּנָּה. מַזְכִּירָה לְעַצְמָהּ,הַשְׁכֵּם וְהַעֶרֶב: אֶת שֶׁהָיְתָה,וְאֶת שֶׁהִינָה —לַהֲבָה.

אֶתְמוֹל, לִרְגָעִים, הַחַיִּים נִרְאוּ אַחֶרֶת.כְּאִילוּ הַתּוֹדָעָה קָפְצָה לִמְקוֹם חָדָשׁ, וְהַכֹּל נִרְאֶה מִזָּווִית אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. לְעִתִּים נִדְמֶה לִי שֶׁהַחַיִּים בְּכְלָל מִתְרַחֲשִׁים בְּמָקוֹם אַחֵר לְגַמְרֵי מִזֶּה שֶׁהָעַיִן רוֹאָה, הַרְחֵק מִן הַסִּפּוּר וַעֲמוֹק בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה שֶׁצוֹפָה בּוֹ. וְאֵיפֹה “אֲנִי”? רֶגַע אֶחָד הַמְּצִיאוּת נִדְמֵית צָרָה כָּל כָּךְ; הַתּוֹדָעָה נִנְעֶלֶת עַל מַה שֶּׁחָסֵר, כְּמוֹ פִּיטְבּוֹל