בֵּין פִּתּוּלֵי הַחַיִּים, הַפְּנִיוֹת הֶחָדוֹת וְהַסִּיבוּבִים הַמַּסְחָרְרִים,
אִבַּדְתִּי אוֹתָהּ.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק הֵיכָן, כִּי אִם הָיִיתִי יוֹדַעַת, הָיִיתִי חוֹזֶרֶת לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה וְאוֹסֶפֶת אוֹתָהּ מֵהָרִצְפָּה.
הָיִיתִי יוֹרֶדֶת עַל בִּרְכַּי וּמְלַקֶּטֶת חָרוּז חָרוּז, גַּם אִם אֵלֶּה הָיוּ בְּגֹדֶל שֶׁל רֹאשׁ סִכָּה.
אֵין דָּבָר שֶׁלֹּא הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל לִמְצֹא אוֹתָהּ שׁוּב.
וְהַפַּעַם,
אֲנִי מַבְטִיחָה,
לֹא הָיִיתִי מַקֵּלָה בָּהּ רֹאשׁ.
הָיִיתִי בּוֹנָה לָהּ בַּיִת חַם וְנָעִים וּמַשְׁכֶּנֶת אוֹתָהּ בְּתוֹכוֹ.
הָיִיתִי מַעֲנִיקָה לָהּ אֶת כָּל מַה שֶּׁהִיא זְקוּקָה לוֹ בִּשְׁבִיל לִגְדֹּל וְלִצְמֹחַ.
לֹא הָיִיתִי בּוֹחֶנֶת אוֹתָהּ בַּצִּיצִיּוֹת כְּפִי שֶׁעָשִׂיתִי אָז, לִפְנֵי שֶׁהִיא בָּרְחָה.
יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מְשַׂחֶקֶת בָּאֵשׁ, יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ סִיכּוּי שֶׁהִיא לֹא תִּשְׁאֶר אִם אֲמַשֵּׁךְ וְאַבְחַן אוֹתָהּ שׁוּב וְשׁוּב מִכָּל זָוִית וּפִנָּה,
אֲבָל בְּאוֹתָם הַיָּמִים לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי,
אֶת עַצְמִי בְּתוֹר לוֹחֶמֶת שֶׁל אֱמֶת, חוֹקֶרֶת שֶׁל הַקִּיּוּם, וּלְצֹרֶךְ מַטְרַת הַמֶּחְקָר הַזֶּה הִתְעַלַּמְתִּי מִכָּל הַפְּחָדִים וְהַחֲשָׁשׁוֹת.
עַתָּה,
עִם הַזָּנָב בֵּין הָרַגְלַיִם,
אֲנִי מִתְחַנֶּנֶת לֵאלֹהֵי הַמַּשְׁמָעוּת
שֶׁיָּשִׁיב לִי אוֹתָה.
אֲפִלּוּ אִם הִיא כֻּלָּהּ בּוּעַת סַבּוֹן,
אֲפִלּוּ אִם הִיא הַמְּצָאָה אֱנוֹשִׁית שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם אֲחִיזָה בַּמְּצִיאוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, אֶלָּא כֻּלָּהּ תְּלוּיָה בְּמַיְינְד כָּלְשֶׁהוּ שֶׁיַּמְצִיא וִיחַזִּיק אוֹתָהּ,
אֶקַּח הַכֹּל
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְפִקֹּחַ אֶת עֵינַי
יוֹם יוֹם
לְעוֹלָם מִמֶּנּוּ הִיא נֶעְדֶּרֶת.
