הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ שָׁכַחְתִּי מִי אֲנִי,
הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ שָׁכַחְתִּי אֵיךְ זֶה מַרְגִּישׁ לְהַקְשִׁיב פּנִימָה.
הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ אִיבַּדְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ פּנִימָה,
הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ הָפַכְתִּי כְּהַת חֻשִׁים לִתְחוּשָׁה שֶׁל נִיתּוּק כְּלַפֵּי עַצְמִי.
הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ הָיִיתִי כְּבֻבָּה, וְכָל עוֹבֵר אוֹרַח יָכֹל לַעֲשׂוֹת בִּי כִּרְצוֹנוֹ.
הִיתָה תְּקוּפָה בָּהּ הָיִיתִי אֲבוּדָה—
אֲבוּדָה לִי,
בְּיַעַר הַתּוֹדָעָה.
וְאָז אַתָּה הִגַּעְתָּ
וְנִכְנַסְתָּ אֶל תּוֹךְ חַיָּי.
הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה,
שֶׁרַק בְּהִינָּתֵן תַּנָּאֵי הַבָּסִיס שֶׁתּוּאָרוּ מֵעָלָה—
הַמֶּרְחָק מֵעַצְמִי, הַנִּיתּוּק מֵהַקֶּשֶׁב לְצָרְכַּי, הֱיוֹתִי כְּלוּם, אַיִן, בֻבָּה—
רַק אֶל תּוֹךְ תַּנָּאֵי בָּסִיס כָּאֵלּוּ יָכֹלְתָּ לְהִיכָּנֵס.
רַק בְּתוֹךְ תַּנָּאֵי בָּסִיס כָּאֵלּוּ נִפְתַּח פֶּתַח בַּגָּדֵר שֶׁמַּקִּיפָה אֶת קִיוּמִי.
וְעַתָּה, מִשֶּׁעַצְמִי שָׁבָה אֵלַי,
אֲנַחְנוּ סְפוּנוֹת יַחְדָּו בְּקִיטוֹן קִיוּמֵנוּ
וְהַדֶּלֶת סְגוּרָה.
וְאַתָּה
עוֹמֵד וּמִתְדַּפֵּק עָלֶיהָ
וַאֲנִי
אֵינֶנִּי
יוֹדַעַת מַה לוֹמַר.
וְכִי מַה אָגִיד?
"אֵין אַף אֶחָד בַּבַּיִת״?
כְּפִי שֶׁאָמַר הַשָּׁפָן לְפוּ הַדֹּב.
אַךְ אַתָּה מֵבִין?
זוֹ לְמַעֲשֶׂה הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה- "אֵין אַף אֶחָד בַּבַּיִת".
זוֹ שֶׁהָיְתָה שָׁם וּפָתְחָה אֶת דְּלָתָהּ לְפָנֶיךָ, אֵינֶנָּה עוֹד.
כִּי דְּלָתוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל זוֹ שֶׁעַכְשָׁו לֹא יָכְלוּ לְהִפָּתֵחַ כְּלַפֶּיךָ.
הָיְתָה שָׁם מִישֶׁהִי—
חֵלֶק מִמֶּנִּי ,בְּוַדַּאי, שֶׁבֶר כְּלִי, פִּיסָּה, אֲדְוָה—
וְאוֹתָהּ אַתָּה וְוַדַּאי זוֹכֵר וְאֵלֶיהָ כָּמֵהַּ,
אַךְ הִיא אֵינָהּ.
וְזֶה מְבַלְבֵּל, אֲנִי יוֹדַעַת,
כִּי הַחֲזוּת שֶׁל שְׁתֵּינוּ זֵהָה.
אֲנִי מִילְיוֹנֵי נָשִׁים שֶׁמַּחֲלִיפוֹת בֵּינֵיהֶן זְמַן בָּמָה.
אֶת זוֹ שֶׁהָיְתָה אִתְּךָ לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לִפְגֹּשׁ שׁוּב.